הכתב

אתר הספורט המקומי שלך

  • RSS
  • Delicious
  • Digg
  • Facebook
  • Twitter

מדור אולימפי

פורסם ע"י Amir 2 תגובות

מדור אולימפי ראשון. נקווה שיהיו עוד בהמשך…

 

טקס פתיחה – האמת, שכשהטקס התחיל, היינו בהופעה של להקת תיסלם. וגם ככה, אני לא ממש משוגע על טקסים, אלא יותר על מה שמגיע לאחר מכן. אבל היו כל כך הרבה שידורים חוזרים, שגם אני הספקתי לראות חלקים נבחרים. המחווה לשירי שנות ה 60 ו ה 80, מיסטר בין, פול מקרטני, וגם הסקס פיסטולס, היו רגעי השיא מבחינתי. אהבתי גם את הרעיון שלא ספורטאי בודד הדליק את הלפיד באצטדיון האולימפי. רק היה חסר איחוד של מונטי פייטון, או את רמפול, שנשוי “לזאת אשר יש לציית לה”. ואז בכלל החגיגה הייתה מושלמת.

כיף גדול – לחובבי הספורט שבינינו, אלו שאוהבים ענפים נוספים מעבר לכדורגל וכדורסל. לפתוח טלוויזיה וליפול על משהו לא מתוכנן, למשל  – כדורעף נשים בשתיים עשרה וחצי בלילה. טורקיה וברזיל בחמש מערכות. להזכירכם – אני אחד מאלו שצופה גם באולימפיאדת החורף ומאוד נהנה מזה, אז תתארו לכם – מה קורה עכשיו…

לראות את המשחקים – זה לקח לי חמישה ימים, אבל בזכות כתבה של עמיר פלג בידיעות, הגעתי למנוחה ולנחלה. אולימפיאדה באינטרנט – שידורים חיים, ארכיון לפי ענפים.  תלחצו על ההיפר קישור ותתמכרו. אין פרסומות, אין “חסות וכבר חוזרים”, לא נוטשים ברגעי השיא וחוזרים לאחר שהכול נגמר. אין משה גרטל (“רד מעל מסך הטלוויזיה שלי” של רמי פורטיס

(http://www.youtube.com/watch?v=PvcyJcSlKsk&feature=related                               

הסאונד מדהים – הרעש של שולחן הקפיצות בהתעמלות, השחיינים במים. מה שרק תרצו. אם פספסתם משהו בשידור חי, תוך דקה ואתם כבר בשידור החוזר.

סידור עבודה – פעם זה היה המוטו של הקיבוצים. היום, זה מה שקרה בטורניר הבדמינטון לנשים, שם ארבעה זוגות, שכבר עלו לרבע הגמר, ניסו להפסיד בכוונה משחקים, בשביל לשפר עמדות לקראת השלב הבא. הבעיה? זה שקוף מדי. הקהל שם לב, גם השופט. ולבסוף – הן באמת הצליחו לסדר, רק שזה היה את כרטיס הטיסה המוקדם שלהן הביתה….

כדורעף חופים – אני אוהב כדורעף נשים ואפילו הולך לראות משחקים במודיעין וגם בנס ציונה. אבל כדורעף חופים, הוא ענף פופולארי, מהסיבות הלא נכונות. כמעט כל התמונות באינטרנט ובעיתונים, מראות שחקניות בביקיני עם תצלומי תקריב על  הישבנים שלהן. (אף פעם לא ראיתי תמונה ממשחק כדורעף חופים של גברים – גם לנשים שבינינו מותר ליהנות…) יש אתרים מיוחדים באינטרנט, שהוקמו בדיוק בשביל דברים כאלה….

התעמלות נשים – מאז נאדיה ב 76, אני מכור לענף הזה. ג’קי וישנייה הוא הפרשן הטוב מכולם. ענייני, מסביר בדיוק – כמה בונוס תקבל המתעמלת על אלמנט מסוים, או כמה ירד לה בגלל תזוזה כזו או אחרת. ועושה זאת בלי לטרחן לנו את האוזניים. הענף היחיד שאני מוכן לשמוע בעברית. הבעיה התמידית בענף הזה, שכמעט תמיד, יש הרגשה שהמישהו, או המישהי הלא נכונים – ניצחו. ככה זה שיש הערכה סובייקטיבית ולא זמן אובייקטיבי של המתחרים. קחו למשל את גמר קרב רב נשים. קומובה הרוסייה, עשתה תרגיל מדהים על הקרקע, שהיה בטח יותר טוב מזה של דאגלאס. הן קיבלו כמעט את אותו ציון. לנו היה ברור שהרוסייה תנצח. אבל זה לא קרה. מאז 1996, קשה להבין את התחרות – כשהציון היה מתוך 10 נק’ – ג’קי, היה מודיע לנו כמה המתעמל או המתעמלת אמורים לקבל והוא כמעט ולא פספס. אבל מאז? התרגיל שראינו שווה כמה בדיוק? 14, אולי 15, או 16? כל מספר זוכה.

התעמלות גברים – ראשית, גילוי נאות – הבת שלי מתאמנת  (בין היתר) אצל אלה שטילוב, אמא של אלכס. אז הנה עוד סיבה לעודד אותו. מודה – פחות אוהב לראות התעמלות גברים. תרגילים שמצריכים הרבה כוח בידיים (טבעות, סוס סמוכות), לעומת תרגילים מלאים בחן ואלגנטיות. המכשיר האהוב עליי ? מתח. עם כל העזיבות…

ג’ודו – קשה לי עם הענף הזה. נכון שאנחנו מצליחים בו היסטורית, אבל לא מצליח להתלהב ממנו. “איזה קרב נפלא”, מתרגשים אורי לוי ויעל ארד באולפן, וכל מה שאנחנו רואים זה שבע דקות בלי אף נקודה. אם זה קרב נפלא, מה קורה בקרבות שהם פחות נפלאים?

שייט – מחזיקים אצבעות בענף קשה לצפייה. הקלוז – אפ על המתחרים בזמן התחרות, הופך את הענפים האחרים למרגשים יותר. אנחנו שמחים עם אלו שמצליחים ובוכים עם אלו שלא(בעיקר כאלו שסיימו מקום שני – כמו הרוסיות בהתעמלות). בשיט? בינינו – אם קורזיץ והמתחרה הספרדייה שלה, היו מחליפות ביניהן את הגלשן לפני תחילת התחרות, אף אחד בבית לא היה שם לב….

שחייה

לוכטה – פתח מצוין עם זהב מול פלפס ב 400 מעורב. אבל מאז, בעיקר צבר מדליות ולא כל כך ניצחונות.

פלפס – הוא גמור, מיהרו להספיד אותו לאחר יומיים. מחוץ לפודיום ב 400 מעורב. הפסיד בנגיעה את ה 200 פרפר (גלש לקיר במקום לעשות עוד תנועה). יש לו כבר ארבע מדליות (ועוד שתיים מחכות לו ב 100 פרפר ובשליחים מעורב). 20 מדליות. הצעיר ביותר וגם המבוגר ביותר לזכות בזהב ב 200 מעורב.

הצורה שבה היא שוחה והתוצאה שהיא השיגה היא בלתי הגיונית – מי שמע עליה בכלל? היא בטח לוקחת חומרים אסורים. זמן ההרשמה שלה היה ה 12 בטיבו. הגיעה משום מקום הופכה להיות אלופה אולימפית… אני מדבר כמובן על השחיינית עם השם הבלתי אפשרי להגייה – רוטה מייליוטיטה מליטה. על מי בדיוק חשבתם שאני מדבר?

 – YE Shiwen400 מעורב. וואו. מה שהיא עשתה שם בבריכה האחרונה, היה פשוט מדהים. המהירות שלה הייתה פשוט בלתי נתפסת. הרגע הבלתי נשכח של המשחקים עד עכשיו. סטפאני רייס, שאיבדה לה גם את התואר וגם את השיא העולמי, ידעה לפרגן לה. הסינית עקפה אותה כבר בשנה שעברה, בגמר 200 מעורב באליפות העולם ולכן מבחינתה, לא מדובר בהתפרצות חד פעמית. אגב, מייקל פלפס היה בדיוק באותו הגיל (16) כאשר שבר לראשונה שיא עולם (הראשון מתחת ל 1:55.00 דק’ ב 200 פרפר) בתוצאה לא הגיונית. מעניין שאף מאמן שחייה אמריקני לא האשים אותו בשום דבר… כל עוד לא הוכח אחרת(ולא הוכח אחרת) היא נקייה מבחינתי, מבחינת FINA  ומבחינת כולם בעצם.

אנייל מצרפת כיכב ב 200 חתירה ובשליחים. ואז בגמר המאה – אפילו לא השיג מדלייה. וזה מה שיפה הפעם בתחרויות השחייה – אין שחיין סופר דומיננטי. לא ניתן להסיק מ איך ששחיין שחה משחה מסוים, כיצד הוא ישחה את המשחה הבא.

100 חופשי ושליחים חופשי. האוסטרלים, מגנוסון ורוברטס, היו עסוקים בהמצאת כינויים שחצניים (הטיל, כוח השמדה המוני (לשליחים) כאילו שהם ספורטאים ישראליים, אבל אנייל הצרפתי בשליחים ונתן אדריאן ב 100, לימדו אותם שיעור בהלכות צניעות.

400 חופשי – בידרמן. זוכרים? לפני ארבע שנים, הוא שבר את השיא העולמי של איאן ת’ורפ. בזכות החליפה. השנה הוא אפילו לא עלה לגמר. סוג של צדק מאוחר.

ישראלים. “אני מאוכזבת כי הפסדתי, אבל אני מסתכלת פחות על התוצאה כי המשחק היה יותר צמוד מזה”, (מה את אומרת… 6-2, 6-0, כאשר רק במשחקון אחד, הצלחת לשמור על חבטות הפתיחה שלך). “הגיע הזמן שאעשה לכך סוף” – ג’ודוקה ישראלי, על היריב היפאני שאמור לחכות לו בסיבוב השני. באמת הגיע הזמן. אבל לא אתה, אלא מישהו אחר יעשה זאת בגמר…אין לי בעיה עם זה שנציגינו מפסידים. לא כולם יכולים לנצח. אף פעם לא ירדתי על ספורטאי בגלל שהפסיד. אבל השחצנות של לפני, או ההסברים אחרי, הם מה שמפריע לי באמת. שילוב של שחצנות וחוסר יכולות לראות את מה שמופיע ממול במראה. מזכירים לי את הכלב שלי, קטן לבן וחמוד מסוג מלטז. כשאני מטייל איתו ברחוב או בפארק, הוא מאתר כלבים גדולים בהרבה ממנו, רצוי כאלו שהולכים בזוגות, מתקרב אליהם ומתחיל לנבוח ולנהום. “תגיד לי, מתי הסתכלת פעם אחרונה במראה?” אני שואל אותו ומרחיק אותו ממקום הסכנה…

פעם שלישית גלידה? ואנג האו ואני חברים ותיקים. שלוש אולימפיאדות רצופות, אני נופל על משחק הגמר בטניס שולחן בשידור ישיר והוא תמיד שם. ואנג משחק בטקטיקה הידועה של “אתם תתקיפו ואני אחזיר. מתישהו תתעייפו ותטעו”. ככה הוא הגיע לגמר שלוש פעמים ברציפות. רק ששם, מחכה לו סיני אחר, שנוטל את היוזמה ומסרב לטעות. אולי בפעם הרביעית…

קטגוריות: מהעולם

2 תגובות so far.

  1. אריאל says:

    ראית דל פוטרו מול פדרר….?! יחד עם זאת, סוף סוף מתחילה האלימפיאדה – המקצועות האמיתיים (מספיק עם תחרות משיכת הסינר של הגודו).

  2. כרמל לויתן says:

    כרגיל , מצחיק , מרענן ,ואהבתי
    מסכים אם מה שכתבת על שחיינית המ.א. הסינית המדהימה….חושש שרק אני מסכים איתך בעיניין


פוסטים פופולארים

מה היה לנו

  א – אוקלהומה – מה שחסר להם באמת, זה רכז ...

שירים בלי ש

מסעה של קבוצת הפועל קטמון ירושלים, שהחל לפני שש שנים, ...

" יום שמח לא

פנייה לשחקנים באסיפה לפני המשחק מול עפולה: (ומה קרה בפועל..). א ...

no mas por favor

סוף שבוע עצוב עבר על חובבי הספורט בעולם, לאחר שלאנס ...

עונג שישי

במסגרת המחזור שלישי בליגה הלאומית בכדורגל,  ארחה קבוצת הפועל קטמון ...

מפרסמים